כבר ארבעים דקות
כמעט
שאני נוסעת ברכבת מחיפה לתל אביב.
במושב מאחוריי רביעיית חיילים החוזרים הביתה,
שישי הגיע;
במושב לפניי רביעיית נערים שחומים, שחורי שיער.
מעט דרומה מכאן, היכן שלא רואים את הים,
עומדת אימא שלי במטבח הקטן, רוכנת מעט
מעל סירים מהבילים
ובבירה הקפואה עטוית-האבן
אתה,
מחכה כבר שאחזור.
7/1/11
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.