לכל אדם יש דרך, לכל אחד יש שביל
אותה מרגע הגיעו לעולם הוא מתחיל.

בתחילה -  הוא הולך אחרי התלם, מחקה את הסביבה
ואז מגיע גיל בו - הוא לא רוצה מאף אחד טובה.

השלבים  מתחילים להתערבב אט אט ומושכים אותו למערבולת.
הוא רוצה להתבגר, אבל כל הזמן חוזר
בחזרה...

שילוב של תובנות בוגרות ועמוקות נספגות בתוך דברי "הילד הרע",
שמכניס לו מחשבות שמסתירות את שביב האור בקצה המנהרה.

המלאך אומר לו שוב ושוב: "תתנהג בהתאם, אתה כבר בוגר"
ומצד שני הפחד- גורם לו לוותר...

הוא מתחיל דרך ורוצה להתחיל דרך חדשה,
אבל כל דרך בשבילו - נורא קשה...

הוא רוצה לברוח,  לא יודע לאן לפנות.
הוא מתבלבל ועוצר, חושב וממשיך, חוזר ועוצר, רץ מרתון ומוותר.

עד שמגיע השלב בו הוא נושם נשימה עמוקה ופשוט מבין - שכל דרך
מובילה בסוף לאנשהו.
ואם הגעת לדרך ללא מוצא - כנראה שהבאת זאת על עצמך,
כי חוץ ממך - אין דבר שעוצר בעדך.

ואם רק תתמיד בהליכה ותאמין בעצמך - השמיים הם הגבול עבורך.

ואם  תתמקד בפרחים ולא במזיקים ובדבורים ששותות את הצוף,      
 ותחליט להתחשל מהקשיים ולא להתמקד בכמה הם קשים,            
   ותבין -  שהם לא סתם בדרכך נמצאים, כי יש דברים נסתרים.

אז - תהיה מודע שלכל דבר בחיים יש סיבה, ולכל תקופה יש מטרה.
ותדע איך לתעל את דרכך והתנהגותך
והכי חשוב את מה שעובר בתוך הראש שלך.

רק אז, תצליח לראות, שאחרי החושך בא האור, שאחרי הירידה כבר
אין לאן לרדת .
שאחרי העלייה הקשה ביותר, הנוף יהיה עוצר נשימה ובלתי ניתן
להסבר.
והכי חשוב - שתזכור, כשאתה יושב על ראש ההר, לא לשכוח מה ראית
ולמדת בדרך.

וגם אם יש פסגות גבוהות יותר אליהן עיניך צופות, תדע שעוד תגיע
לשם, בזמן שלך...
וגם אם התעכבת בדרך - שום דבר לא קרה
למדת דברים שבדרך לפסגה הבאה, יעזרו לך בעת צרה.