אדישות, סגירות לאט לאט מתקלפות ממני
ומשאירות עור יבשושי, מקומט ומתפורר חשוף לעיני כל.

בבואה מטופחת טיפ טופ-
עינים סוקרות, מבחינות ובוחנות.
האם הם שמים לב לפגמים שכל החזות המטופחת הזו מנסה להסתיר?
האם הם רואים את צלקות המעשים?
חשים בריקבון שהצטבר בתחתית?
נמשכים לבדיה ומנסים להתחכך בה
כמו שעון מתקתק היא אט-אט מתנכרת, נהפכת לרציונאלית וברגע
שיחדרו אליה,
היא תתפוצץ מבפנים.
תאטום סכרים ותברח הרחק.
ובכל זאת...
ממשיכה.

האמת שם נעמדה ברורה.
התקשתה ופילחה את דרכה.
הכאיבה כאב נעים כזה ומילאה באיזשהו רגש רדום;

אני מתגעגעת.
אני מתגעגעת לקווים הישרים האלוף החדים שיצקו לי אשליית
ניצחון.
אשליה כזו שאני מוצלחת, שאין עלי בעולם הזה...

נמאס לי כבר מכל השטויות האלה,
אני רק רוצה לחיות כמו שאני חולמת לחיות.