נוגע, ברוך.
לשנינו כה נעים
אך שם בפנים הלב צובט
בתת מודע בוכה, אך מכחיש.

את עליי יושבת
בחוזקה אלי נצמדת
אני הוזה אותך בתוכי
המגע פורט על מיתרי
גופי פוצח בשירה.

אך שוב, הולם הוא מצפוני הקבור
מעיף סטירת לחי מצלצלת.
חוק אותו קיבלנו קבל עם ועדה
אותי כובל בשלשלאות.

מה אעשה?
נבוך ומושפל
שופך שיחה
ושוב שופך עוד מעט...
רק זעם ממלא את מצברי.
רוחי שככה, אוני כבר קלח.
וכעת דומיה פה שורה.

עת פורקן נעורים
הגיע, לא יגיע
מאבק החיים בהבאת החיים
הלנצח תאכל חרב?!