פתחתי את הדלת של הבית וכולו  מואר באור נרות רומנטי.
אהוב שלי.
מחכה רק לי.
"יפה שלי, התגעגעתי" הוא אומר,
אוחז בידי ומחבק חזק.

על השולחן, ארוחת ערב.
רק אני והוא,
העננים מושכים אותי גבוה,
הלב שלי מרחף בין אלפי כוכבים בשמיים.

"אין לי מילים, תודה."

יושבים ונהנים אחד מהשנייה,
רק אני והוא,
יין,אוכל טוב.
בלי אף אחד שיפריע,
"זאת יוזמה נהדרת" אמרתי בחיוך

"זה מגיע לנו" הוא ליטף לי את היד.

כאן,
מותר לי להיות אני.
כאן,
מותר לו לאהוב אותי איך שאני.

כל התחושות שייחלתי אליהן,
צצו אצלו כפטריות לאחר הגשם.
הוא התמלא בהן.
לא אמרתי מילה.
הוא החליט שזה אני והוא.

אופוריה מטורפת השתלטה עליי,
כמה נדירות הן היוזמות הקטנות אצלו,
שאני מתרגשת כמו ילדה.
הערב, אני חשובה.

דפיקה בדלת.
ועוד צלצול בפעמון.
מתעוררת במיטה.
וכמובן, הכל רק חלום