עברת ברחוב מול העבודה שלי.
מישהו בדיוק ביקש הפוך-קטן-בלי-קצף
וסלט יווני. עבר לי בראש משהו להגיד לך
- איך שלפעמים השעות בורחות כמו מבול בתעלת ניקוז -
אבל קבוצה גדולה נכנסה בדלת.
שמעתי שהם מדברים על תפריט האוכל,
ואת נעלמת מעבר לצומת.

אין. ככה זה תמיד. דווקא כשכל הרחוב טובע
נופל לך משהו בין סורגי הביוב.
התכופפתי מאחורי הבר כדי
לרשום את זה על פתק,
אבל בדרך אל העט
הפכתי כוס תה.
ככה זה.
לנסות לשלוף רגע מהבלגן
זה מינימום בוץ על הבגדים
ומקסימום
גם איזה שיר קטן.