כשעליתי לשמיים אחרי התאונה, ביקש ממני המאבטח בכניסה להציג
תעודת חלום.
"סליחה?" שאלתי.
"תעודת חלום-אתה יודע, חלום זה הדבר המדהים הזה שאתה רודף
אחריו כל החיים, לפעמים מתנה בו את האושר שלך, לפעמים לא; לכל
אחד חייב להיות כזה."
גירדתי בראש. "תגיד, יש מצב אתה מקרין בפאסט פורוורד את החיים
שלי על הדבר הזה?" הצבעתי על משהו שנראה לי כמו חלק ממסך והיה
ניתן להבחין בו גם כשעמדת מחוץ לבודקה של המאבטח.
"בשביל מה לך?" שאל הוא.
"יש לי זיכרון קצר", השבתי "אחרי התאונה הייתי עסוק מדי
בלהסתכל בלהסתכל בבלאגן שנוצר על הכביש, ולגמרי פספסתי את
הקרנת החובה של החיים שלי."
המאבטח השמיימי עטה הבעה של ספק.
"תראה," הסברתי, "אני חושב שאם אסתכל טוב על החיים שלי אולי
אמצא את החלום הזה, שחייב להיות לכל אחד."
"אתה הראשון שמבקש" אמר האיש "אבל אני מניח שזה לא יכול להזיק
לך. זה רעיון טוב, ועושה רושם שאתה להוט להיכנס."
נכסנו לבודקה, השומר תלה שלט "הפסקה" על הדלת, והקרין לי את
חיי על הטלוויזיה המצ'וקמקת שלו.
לא ראיתי שעון בשום מקום בביתן הקטן (השעון שלי התרסק בתאונה
שעברתי), תיאלצו להאמין לי כשאומר שאיבדתי כל תחושת זמן במהלך
הצפייה.
הסתכלתי על המאבטח כשהסרט סיים לרוץ.
"אתה חושב מה שאני חושב?" שאלתי.
"סביר להניח שלא," הוא נאנח, "אתה תיאלץ לספר לי על מה חשבת כי
אני לא טוב בניחושים וגם אסור לי לקחת יותר מ-2 הפסקות ארוכות
ביום. עכשיו רק בוקר ואני עובד משמרת כפולה היום, אשמח אם
תקצר."
נשמתי עמוק, ובידיעה שזה עלול לעלות לי ביוקר אמרתי "אין לי
תעודת חלום, כי את כל החלומות שלי כבר הגשמתי."
"אתה איש מאושר אם ככה" אמר המאבטח. "אתה מרגיש מאושר? אתה
יודע מה קורה לאנשים מאושרים אצלנו."
הודיתי שאני לא יודע.
"דבר ראשון," אמר המאבטח, בעודו פותח את הדלת ומסיר את השלט
"הפסקה", "-שולחים אותך לבדוק אם אתה אכן מאושר באמת ובתמים.
כמו פוליגרף, רק שעושים את זה בלעדית למען הרווח שלך. אם
הפוליגרף תקין, הגשמת חלומות אמת וכיוצא באלה קריטריונים,
האושר שלך אמיתי. ואז אתה נשלח למכון לחקר האושר. אתה מבין,
אלוהים לא שם אתכם שם למטה כדי שתסבלו ותאמללו אחד את השני.
הוא רוצה בטובתכם. הבעיה שלפעמים אתם מסתובבים כל החיים עם פגם
בייצור ---"
"פגם?!" חתכתי בגסות "אותי למדו שאלוהים הוא כליל השלמות. למדו
גם שכל הטעויות שבני אנוש אחראיים להן, הן תוצאה של בחירה
חופשית.."
"זה לא מדויק" השיב האיש "בחירה חופשית אכן קיימת, אבל האנשים
המאושרים עושים רק בחירות מסוג אחד. הסוג הנכון, אם תרצה.
אלוהים הוא אכן כליל השלמות, אך הוא לא אחראי לבחירות שלכם.
כמו שאמרתי, זה פגם בייצור.. החבר'ה של אלוהים לא תמיד ערניים
כאשר הם מפקחים על קו הייצור של בני אדם. זו עבודה מאוד שוחקת
ובזמן האחרון, בערך ב-100 השנים שנגמרו לא מזמן, יותר ויותר
בני אנוש נולדים ללא יכולת לעשות את הבחירות הנכונות, ללא
יכולת לחלום על דברים שבכוחם להגשים, כתוצאה מכך אינם יכולים
להשיג אושר. האנשים האלה עולים לשמיים בסוף חייהם ועוברים מולי
כל יום. הם מראים לי את תעודת החלום שלהם, והכניסה לשמיים היא
פיצוי על החיים האומללים שהיו להם."
"אתה, יש לקוות, שייך לזן אחר. זן נכחד, הייתי אומר אפילו,
למרות שזה אינו נושא לבדיחות. אתה נועדת להיוולד מחדש אחרי
תקופת הכשרה קצרה במכון לחקר האושר. שם מלמדים את האנשים
המאושרים להקטין את הנזק שעושים אנשים פגומים-בחירות מוטעות,
כבר אמרתי? צוות כזה של 100 אנשים מאושרים שיורדים לכדור הארץ
יכול להעלות את תוחלת החיים במקום מסוים ב-3 עד 10 שנים. על
איכות חיים אין צורך לדבר."
"חיים חדשים בתור עוזר של אלוהים נשמעים לי טוב מאוד דווקא"
אמרתי "כבר קרה לי בחיים הקודמים ששאלתי 'לאן?' ו'בשביל
מה?'...אני מקווה שהמשימה החדשה תעניק לחיים הבאים גוון של
משמעות-אגב, אתה חושב שזה קורה? למאושרים, כלומר?"
"אני חושב שלכל אחד יש רגעים של חוסר משמעות בחיים. עצם זה
שאתה שואל את עצמך, מעיד על זה שאתה תוצר שמיימי, לטוב ולרע.
יש בך את הצורך לתהות ולחקור. אנשים מאושרים אינם מושלמים, אל
תטעה לרגע. פשוט יש להם פוטנציאל גבוה יותר, ויתרה מכך, הם
מגשימים את הפוטנציאל הזה בגבולות האפשר."
הודיתי למאבטח, ושמתי פעמיי למעלית. על ארבעת הכפתורים בפנים
היה רשום, מלמטה למעלה: "ארץ", "שמיים", "פוליגרף" ו"מ. לחקר
האושר". תהיתי איפה צריך ללחוץ מי שרוצה להגיע ישירות לבורא
עולם או לקו הייצור, שכפי שהסביר לי האיש החביב, הקב"ה לא היה
אחראי על הקמתו.
לפתע אחז בי פיק ברכיים. ניסיתי להבין אילו תוצאות פוליגרף אני
מעדיף-לגלות שהייתי אדם מאושר בחיי ולתקן נזקים שעושים אחיי
ואחיותיי על פני האדמה, או לגלות שהאושר שלי לא היה שלם ולקבל
פיצוי...ומה הפיצוי הזה בכלל?
התעוררתי אחרי 5 דק' במיטה שלי... ועדיין אין לי תשובה.