אל תעמדי בדרכי ילדה
כי בה כל בשר יהלך
אל תעצבי ואל תתני דמעה
כי כל שהלך בה חוזר.

בשובי משם אביא לך
נשיקות מלוא הסל
לאהובתי היפה שהמתינה
לאהוב אשר יצא.

כשאשוב מזו הדרך
אהיה תלמיד חכם
אהיה אתך בכל ערב
וכבר את לא בודדה.

אך עד שובי מדרך
קלעי צמות ראשך
תני פוך בשתי עינייך
תהי יפה ובת חן.

בשובי אשאך לדרך
שנדע אנה תוביל
בהולכי בה בנדודיי
אצפה ואראה סופה.

במקום בו פקדו רגליי
תפקוד אהבתנו לנצח נצחים
לא עוד דמעות בעינייך
גורלך בגורלי נצרור.

©