החורף נרדם אתו שלולית נרדמת
חייה משתנים עד לבוא הסתיו
באוויר פריחה, עלים כסו צמרת
דום הם יעמדו לכבוד האביב שבא.

התאנה פרחה חנטה כבר את פגיה
בכרם האשכולות ריחם סמדר נודף
קמה הנצה ראש, פניה אל השמש
לקראת האביב הנצו פרחים לרוב.

הסנוניות שבות זלזל נעוץ בפיהם
החמנית ראשה עטור נזרי זהב
החורף מנמנם, על הכר ראשו הניח
שוב יחזור אלינו בתום ימי החום.

שמלת כלולות לבשה השמש המלטפת
תצהל כי בא יומה, ובאביב תלהט
פרחו האהבות בין עלמה ועלם
הנצו רימונים לקראת אביב פוקד.

קול צהלה עולה, רינה תרון הארץ
וביומה תניב יבול מלוא הסל
הנה אביב הפציע וחיוכו לשמש
שולח בלבו חיוך אל העולם.


©