[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אבי אלף
/
האופנוען

פעם אנשים, כל האנשים שהיו, היו שוטפים בעצמם את האוטו שלהם.
אף אחד לא שמע על שטיפה בתשלום, כי לא היה דבר כזה... היום
המקובל ובעצם היחיד לשטיפה היה יום שישי אחר הצהריים. הגבר של
המשפחה, שחזר מהעבודה עייף ורעב בשעה שתיים וחטף ארוחת צהריים
בסיסית וזריזה, היה מתייצב ליד האוטו, עם דלי, סמרטוט גס,
בקבוק נוזל כלים (אמה), סמרטוט עדין, משחת ווקס וילד תורן.

הרחובות נראו אז כמו נהר הירקון בחורף גשום, כאשר גברים
בגופיות מחוררות היו שוטפים, מייבשים, ולאחר מכן מצחצחים
וממרקים את מכוניותיהם. טיפים בענייני שטיפה, כמו גם דעות
בענייני כדורגל, הוחלפו בין העמלים מבעד לסמרטוטים אפורים
ודליים צהובים.

גם אני הייתי חלק מהסיפור, ואחת לכמה שבועות הצטרפתי לאבי
בניקוי החיפושית (סוג של מכונית...) השנים עברו לאטן, כמו רוב
הדברים אז, ויום אחד, בגיל 14 לערך, מצאתי עצמי מנקה בעצמי את
האוטו, שעמד לו על הכביש בסבלנות. כבר ידעתי את המלאכה היטב
והלכלוך נשטף לו בשמחה ובששון אל הכביש וזרם בחדוה ובגיל לפי
חוק כלים שלובים.

פתאום, וממש משום מקום, שמעתי צעקה חזקה. הסטתי את ראשי
לכיוונה. לא הרחק מהחיפושית הרטובה עמד לו אופנוען קשוח למראה,
ליד אופנוע ששכב על הכביש בפוזה לא טבעית. האופנוען, בחור
מגודל גוף ובעיקר שעיר הרביץ קללה רמה ונפנף בידיו. היעד שלו
היה ללא שום ספק אני והוא נראה מרוגז, מאד מרוגז וגם עצבני,
מאד. פניו היו אדומות מזעם והוא התקדם לעברי.

מיותר להגיד שלא נשארתי במקומי. כשהבנתי שאני המטרה של הביריון
הכועס התחלתי לזוז אל הבית בצעדים קטנים ואיטיים שהפכו תןך
שניות לארוכים ולמהירים. אז עוד לא שמעו על אוסיין בולט, שטרם
נולד, אבל אני לא בטוח שהוא היה  משיג אותי; כמוהו, העפתי מבט
לאחור לראות היכן המתחרים... האופנוען היה קרוב אלי ודלק אחרי
במרץ. נכנסתי לבנין שבו התגוררה משפחתי וטיפסתי במדרגות
כשהאופנוען אחרי. הגעתי לדלת הבית, נכנסתי פנימה (אז לא היו
נועלים את הדלתות...) וחיפשתי את אבא שלי שיציל את המצב וגם
אותי באותה הזדמנות. סמכתי עליו. לא עברו שניות בודדות
והאפנוען נכנס לבית, פניו עצבניות ואדומות כשהיו, אך ידיו
שהתנופפו קודם במרץ אימתני, נרגעו מעט. אבא שלי הגיע במהירות,
שמעתי גם סימנים לכך שאמי בבית אך היא בחרה להשאיר את הזירה
לאחרים.

אבא שלי נקט בטקטיקה המקובלת, קודם להרגיע את הרוחות ואחר כך
נראה, הוא הזמין את הבחור שעדיין נראה כועס למרפסת והציע לו
בירה נשר קרה. בימים ההם, בירה נשר קרה הייתה כמעט פסגת
החלומות ולא רק של אופנוענים. אני ישבתי בסלון, במרחק ביטחון,
והקשבתי. שם, במרפסת על כוס בירה קרה, האופנוען נראה כמעט כמו
בן משפחה שבא לביקור נימוסין עם בונבוניירה. אבל רק כמעט. בינו
לבין אבי התנהל דין ודברים קולני, בעיקר מצד האופנוען, שבו הוא
האשים אותי בגרימת חבלה חמורה לאופנוע וגרימת נזק גופני. לא
שמעתי כל מילה, אך אחת שחזרה על עצמה בתדירות גבוהה הייתה
משטרה ועוד אחת שנלוותה אליה, לרוב מלפניה, הייתה להזמין.



קיויתי שאבא שלי, הכל יכול (כמעט), יפתור את הבעייה. לא הרגשתי
אשם, וחשבתי שהאופנוען מתחזה לאחד שנפגע יותר ממה שבאמת קרה.
ציפיתי שאחרי כמה מילים של אבא שלי הוא יקום ויילך, אך זה לא
מה שהיה. נראה שהבירה גם פעלה את פעולתה, והכעס שנרגע לרגע
התפרץ שוב. הייתי בלחץ וכנראה שלא רק אני.  אבא שלי כבר הבין
את השלב הבא בסאגה. הוא הלך לחדר השינה, איפה ששמור הכסף
במגירה, וחזר עם שטר נדיר של 50 לירות. אני לא יודע מה זה שווה
היום, אבל אהמר על 200 שקל, ובעצם 500 ויותר. הרבה. הכסף החליף
ידיים, ותוך שניות מספר האופנוען יצא לדרכו, שמח וטוב לב.

אני לא יודע למה בחרתי לספר את הסיפור הזה, ומה הלקח, אבל
האירוע טבוע בזכרוני, כאילו שזה קרה אתמול בבוקר או לכל המאוחר
שלשום בצהריים.










loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אנשים זקנים
מתים וזאת
עובדה.

-הצביצ'ים


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/9/11 14:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אבי אלף

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה