יד
כזו שאיננה נרעדת
ואצבע אחת מורה וניצבת
רגל ורגל מצייתות בנחישות
להספיק לאחוז בשאריות החול הזולגות
שפעם עיצבו חוף פרטי רק שלך
אגלי הזיעה מעידים
על המטרונום שרודף מאחור
תיק תק שמוכפל כל שלוש שניות,
לשון מציירת אודם רטוב על השפתיים
מזכירה להן להיות קעורות
ושבמקום לנשוך את עצמן
אפשר לקטוף פרחים כאלה אדומים עם צוף בקצה
על שפת נחל בר-מזל
ולספר איזו מעשייה על ילדה
ועל ארץ פלאות
לפי השמועה יש פה עץ של מלח
גבישים בוהקים של דמעות קפואות
אז חיפשתי אותו
רק לוודא
שהענף שלי התאדה ואינו עוד
בתום שבוע שהלכתי הנה והנה
וכמעט אמרתי נואש
מצאתי אותו
עומד שם בחורש, גאה ומלוטש
פתאום נחרדתי
פן ענף הדמעות שלי נעלם
ואינו משתייך עוד לאצולת אילנות שכזו
עד שקרץ לי גביש מלח רענן
אי-שם ליד ענף מנצנץ בקטן
לא הייתי רוצה שיתאדו כליל
לאבד בעלות על עלה-תמרורים
לראשונה הן למעלה, תלויות בשלוותן
לא מבקשות להיכנע לכוח הכבידה הרעבתן
כשמביטים בדמעות מהזוית הזו,
קשיחות ולבנות שכמותן
הן יפות
הו, באמת יפות
ומתאחות לאיטן. |
