הבית השלישי:
מסודר. להעניק ולקבל הכול לסירוגין,
שיסלחו לי אם אני בועטת במישהו רק כדי להימנות בתוך סדר
העדיפויות שלך,
בכל יום -השכנים מתחלקים על מדרכות, מידי פעם זורחות מידי פעם
דהויות
הבית הרביעי:
עליהם שתולים רמזורים עם אורות קצרים ומנועים ,
בכל יום- השכנים, ראשם כראשי שלי מתעוות במקצת ולכן הם פוגעים
בסדר המופתי
שמשתולל עכשיו בתוך הבית ומכניס פרופורציות על האמת
ועל האהבה שיש בכל גרם מדרגות המשתפכות מסוליות נעליך,
שנכלא בטעות בשבי בתוך סבך התסרוקת שלך
שמוציא להורג שפנים- רק בשביל לזכות בשממה.
הבית החמישי:
הם לקחו את הכול.
רהיטים עזובים כמו ילדים שמשוטטים בין ספסלי הפארק,
קירות עירומים כמו אנשים לפני אמבטיה,
ריח מרוקן כמו נערה צעירה במסעדה מפוארת.
הבית השישי:
אני מזיעה וזה שיא אוקטובר.
נהגתי כשורה היום, נעלתי את הדלת עם הבריח ויצאתי לשוטט לבדי
שוב כדי להטעות את האויב.
עם הזיעה מגיעה ההתרפקות על מותרות הבריחה. אפשר לברוח מבית-
אפשר לברוח ממדינה- אפשר לברוח מזיכרונות- אי- אפשר לברוח
מהיום בו אתה פוגש לראשונה את
הבית השביעי:
המרגל ולצערי הוא מסוגל להקרין את הבושה שלי.
הוא עושה זאת דרך הקמטים הקטנים מתחת לעיניים,
דרך ההליכה הגמלונית ודרך החיוך המזויף מאחורי הנפת ידי באומרי
שלום לאנשים מוכרים ברחוב.
זה מצחיק משום שזה כמעט כמו לחייך מאחורי הנפת יד באומרי שלום
לאדם שאתה משלם מחיר כבד עבורו.
הבית השמיני:
יריתי בציפור הזאת.
היום אני אהיה לשם שינוי שלמה עם עצמי.
הבית התשיעי:
בבית זה אין כבר את אורות הניאון שהיו באמיל זולא.
אין את שולחן האוכל הירוק במטבח ואת עוגיות אוזני הפיל,
אין את הטיימר בצורת עגבנייה,
אין את השידה הקטנה שלי בה הייתי מחביאה שירים וציורים,
אין את החלון דרכו רואים כל חודש ס"מ יותר מן הדשא שבחצר,
יש סדר מופתי ואיתו, אולי אוכל לישון הלילה.