אני לא אשכח את הסנדויצ'ים שהיית מכין לי לבית ספר.
סנדב'יץ בלחם יבש כזה עם טונה.
היית מפוצץ את הטונה במלח והיו בו תמיד שאריות ריבה עוד
מהסנדביץ הקודם.
היית זורק לי אותו באיזה שקית מצוקמקת על השולחן במטבח.
אז הייתי מתבאסת על הסנדוויצים שלך וזורקת אותם.
אמרתי לך מיליון פעם שאני שונאת טונה!
אתה לא מקשיב לי אף פעם!
יודע רק לבוא בטענות.
אני זוכרת כל יום כשהגיעה השעה שש והייתי רואה את האוטו שלך
נכנס לחניה בבית הייתי מתמלאת בחרדה.
היית מגיע הביתה מהעבודה עצבני ועושה לנו "מסדר ניקיון
בחדרים".
היה איזה יום שכיבת לי את הטלויזיה ליד חברות שלי  וצרחת עלי
בקול המפחיד שלך כי החדר שלי לא היה מסודר מספיק בשבילך.
איך התבישתי בך.
אפילו  החברות שלי היו מפחדות ממך.
אמא תמיד ניסתה להגן עליך ואמרה שרק בגלל שאתה אוהב אותי אתה
כועס עלי.
חבל שאמא לא ידעה להגיד לי שאתה בכלל מפנה אלי את רגשות הזעם
והקור שאתה חש כלפי עצמך שגדלת בלי אבא.
לא חיבקת אותי מעולם ולא היה בינינו שום מגע פיזי אף פעם.
אני לא זוכרת אפילו פעם אחת שנתת לי יד.
אני לא אשכח אחרי המסע מפולין בכיתה יא שכל ההורים באו לאסוף
אותנו מהשדה תעופה.
כל ההורים כ"כ התרגשו לפגוש את הילדים שלהם חיכו להם על בלונים
וחיבקו אותם .
ורק אתה כשראית אותי  אמרת לי לבוא מהר כי חנית במקום שאסור
לך.
קשה  לי בגללך להיכנס למערכות יחסים עם גברים.
אני לא יודעת לקבל חום ואהבה מגבר כי מעולם לא הענקת לי.
אני מרגישה לפעמים שאני רואה בעצמי אותך ואני לא רוצה להיות
כמוך - בודד ונטול רגש.