בבוקר, זוג נאהבים ממהר אל תחנת האוטובוס,
לפתע הם נעצרים מול ערוגת הפרחים,
מחייכים ושואפים.
כן, שטויות של אוהבים.
את נועם הכרתי בדיוק רגע אחרי שוויתרתי.
גלגלנו סיגריה מחוץ לפאב
הוא דיבר הרבה, על האשפוז והתקופה ההוליסטית
אני הנהנתי ושמרתי על מידה של אופטימיות זהירה,
בכל זאת, הרעד הלא רצוני של גופו (למרות הסוודר שלבש)
הבהיר את התמונה.
אחר כך הצעתי לו שנכין עוגה ליום ההולדת
של השותף ההומו שלו שאיני מכירה,
עלינו אליו לדירה ושתינו תה מחליטה
ניפחנו בלונים ודאגנו לשרוף את העוגה.
כשהוא סיפר על ההיא, ואני סיפרתי על ההוא
דאגתי שלא יחשוב שאני חולה כמוהו.
