|
אשמורת. העולם נפח רוחו.
ואני מחזיר את נשמתי בי.
טופף עלי קצות אצבעותיי.
חטף מבט. תנוע על צירה.
חושך מואר למסך תמונות.
מדדה לאסלה. אשתק מים.
יתייתם עיתון. ומקלדת גם.
מכמני מרקע יכבדו שנתה.
אצטנם ארכז, אנתח מצב.
פג חזון. דחיית ליטרת גוו.
מקומי לא יכירני עת מתת.
לבדי, אחווה למלוא עצמי.
תיכון אישה. באם יתאים.
תצלח צלחת, עדי תטעים.
מקומי הוא ביתי. מקדשי.
מעון יראה. תוך דופן חזי.
- בית ליבי.
20.12.10 |
|
|
אין בעולם אהבה
כמו אהבה של אמא
של השכן שהדשא
שלו ירוק יותר
ממלפפון שהוא
בעצם תנין ואם
חושבים על זה
הוא לא אוהב
דגים, אחרת למה
הדייג אוכל
אותם?
רואים רחוק?
קוראים שקוף?
מה זה שקוף ויש
לו ריחו של
גזר?
נאד של ארנב.
נבי ארנבי
(בעקבות הבדיחה
האחרונה, נגמלתי
לגזר. מעתה אני
אוכל רק חסה.
וכמה שיותר
ירוקה, יותר
טוב. חבל רק
שאני עיוור
צבעים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.