עשר דקות בחברתו.
זה כל מה שצריך כדי שתהיי שיכורה.
עשר דקות בחולצה חיוורת
ומה היית עושה לו.
עשר דקות של בריכה עכורת מים,
צמחייה דלילה,
אבנים ברגליים,
רק לא להתבונן בטעות.
עיני סופה רכות באפור-כחלחל,
שנשבו מתוך תחזית.
היום יהיה נעים.
מחר יהיה נורא.
יהיה קר.
יהיה בודד.
יהיה עלוב.
לא תהיה בריכה ולא פרחים,
ובעיקר, לא הוא.

רק בערב תביני שגם הוא,
הנורמלי יותר,
העדין,
הקיים,
גם הוא מקבל פריזמה וריספונד.
גם בראש היפה שלו
תיירו מחשבות פסיכוטיות כמו עננים,
והבריכה שלו עכורה.

הוא פחד ללכת ברחוב,
שלא ייפגע.
דיברו אליו קולות עמומים.
מה הם אמרו לו?
הקולות שלך אומרים שהוא דומה
למירוסלב קלוזה,
אפילו שהוא לא מאמין.
הם אומרים שהוא יפה
ומתוק לך איתו.
רק בפנים הם בוכים, זועקים.

את רוצה יותר.
עשר דקות זה לא מספיק.
גם לא עשר שנים.
צריך הרבה כדי לפצות על ההוא.
הרבה תחזיות.
הרבה חיוורי פנים.
הרבה פריזמה.
זה ייקח יותר מעשר דקות.
אולי תירקבי.

אולי יום אחד תחליטי לשים לזה סוף.
תעמדי בתוך סירה,
תנחתי.
והוא יזעק ולא ישמע את הקולות,
שנדמו,
ולא יפחד.
הוא יקפוץ פנימה,
כמו שיכור
ויהיה בודד.

יתום בתוך סופת ברד.