עברתי בוקר שבת אחד באיזה רחוב קטן ברמת גן,נגלה לעיניי,
שהתושבים שם לא מרימים את החרא של הכלבים שלהם מהמדרכות באופן
קבוע. ועשיתי איזה בירור ומסתבר שכולם שם בקושי מצליחים להרים
את החרא של עצמם.
ואז
נוכחתי לראות
אישה קשישה מחזיקה
בין זרועותיה הצנומות,שקופות
הורידים ערימה של שקיות ניילון ובגדים
ישנים ומלוכלכים, אוחזת בהם כאין תינוק, חזק
ובטוח פן לא ישמטו מידיה, ודמעות מרטיבות את פניה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.