|
ושוב חורף.
ריחם המשכר של הנרקיסים
המתעוררים משנת הקיץ שלהם בכל ינואר,
בשדות הבוציים שמאחורי ביתי
ממלא אותי.
ריח פנטום,
העולה משדות חרושי אספלט
ואבודי תום.
שוב תפוזי הרפאים זוהרים בכתמותם
מבשילים על עציהם
שנכרתו בטרם פרי
לטובת בתי פאר גדולים מלהכיל
החבויים מאחורי גדרות אבן גבוהות מכדי לשאול,
ומתהדרים בפומלית מהונדסת ישר מהסופר
בכלי חרסינה גדול.
שוב אני
מלקטת פטריות בין עצי הפקאן אחרי הגשם
בעליצות של פטריה ראשונה.
במגפי גומי שצובעו ירוק
משיטה סירות מנייר בשלולית הישנה
המעלה ירוקת כימיקלים מצחינה
ויודעת,
שהן לא יפליגו רחוק. |
|
|
נניח שבועז יחלק
את כל היוצרים
בבמה לעשרים
קבוצות, וכל
קבוצה תארגן
מדים משלה
ואימונים בשעות
לילה מאוחרות,
ונניח שנגיע
כולנו לרמה
מקצוענית ממש,
ונניח שיבואו
מכל קצוות
הצפונבון לחזות
בפלא, ונניח
שנקבע פה אחד
תאריך ובו ננהל
טורניר קטרגל
מותח על מנת
לברר אחת ולתמיד
מיהו גדול
מכדררי הבמה- אז
אני בועט ראשון
פנדל.
חרגול חושב
רחוק |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.