לי חברים שניים ועוד אחד
האחת שם השני קרוב
לי חברים שומעים כאן היטב
מי יודע איך אותם לספור.
האחד לי רע חבר אח שנים
השנייה הכרתי לא מעט שנים
האחד חי בענן משלו קרוב
השנייה חייה את חייה לרוב
ואני מולם עוד מביט בשפיות
כיצד ואיך לספור למנות חברות
ואני מולם עוד סופר וגומע
עוד יום של חברות הולך וגווע
וחברי הטוב משלים משפטים
חברתי שותקת כמו שתיקת הכבשים
ואני מביט משתהה מה בכלל
אעשה היום או מחר בגלל
בגלל אותם חברים יש חמצן
בגלל אותה ידידות יש את הזמן
בגלל אותה אחיזה של רעות וטוב
נשארתי לבד או רציתי עוד
והם בי מביטים משתהים
למה עוד דמעה נפלה על פנים
ולהם יש סודות קרובים ורחוקים
שניהם שומרים בכספת דברים
ולי אין צורך למצוא מפתחות
לי רק נשאר את אותן הדמעות
לבד וביחד תמיד זה החי
להרים כוסית לחייהם או לחיי
ורק להביט בתמונה של צייר
במורה מתקנת מבחנים כשצר
לאמן פרוע שיער ובלורית
וחברה להשיק עם שיכר וכוסית
[לחבק חבר של חיים דתי
ששומע הרצאות ושיעורים של יהודי
להבין את כל מה שבין השורות
למורה שיש לה המון הפתעות
לצייר רפד בעל נכסים
שיש לו הכול ואפס אפסים
שיש לי המון גם בלי כל ממון
שחי מהאוויר מהים ומהמכחול
שיודע איך למצוץ מהחיים
בלי כסף בלי עושר קול של ציפורים
שחי בין דשאים בתי אדומי גגות
שיודע לארח קרובים ושכנות
שיודע איך לחבק גם לענג אחרים
שהוא חבר הכי טוב בחיים
ואז מופיעה ממסגרת של ציור
חברה מאף מקום ממש לא ברור
נכנסת בצבע עם בד מתוח לרווחה
בציור רומנטי ועוד בכזאת תנוחה
ומה אני לכם אספר ידידיי
נותרתי אני רק עם שיריי
חבר עשיר ברוח וכישרון
וחברה שיודעת מהו שיגעון
שיגעון על חיים הנאה ושכלתנות
על טקסט קשה תחביר וספרות
מבינה בשקיעה וגשם שוטף
מסכם את השיר המוקדש לשניים
שמולי יושבים צוחקים אפיים
ואני נבוך ממשיך בכתיבה
אולי עוד פעם תבוא האהבה.