בזמן שכולם ניסו להיות
רומיאו וג'ולייט
אנחנו עדיין הסתבכנו
בחבלים שנקשרו סביבנו
לא הצלחנו להבין
איך יוצאים מזה
בלי להרגיש
כאב חד
עינייך שוטטו
בחלל הריק
כל המילים שזרקתי
החזרת לי בחבטה אחת
לא יכולתי לתפוס אותן
לא יכולתי לחמוק מהן
לרגעים היה נדמה
שמצאנו לעצמנו מטרה
ועכשיו אנחנו משרתים אותה
רציתי לומר לך
אולי תאהבי, אולי תוותרי
בכל מקרה
אין לנו על מה להילחם עכשיו
את שדות המוקשים, ידענו לנטוש
הם יתפוצצו בלעדינו
אבל אנחנו נזרק מכאן
לכל הרוחות
מה אמרתי, שגרם לך לבכות
מה אמרת לי, שהפסקתי להעמיד פנים
שאני עוד מאמין בניסים ונפלאות
גם ילדים לומדים בסוף
שחג המולד עובר
בזמן שאחרים, בנו בית, הקימו משפחה
אנחנו עדיין נלחמים על מילים בודדות
על עבר שנדחק, ועתיד שהולך לאיבוד
תביטי על החדר, כמה הוא ריק
בין המיטה שלנו לדלת, מפרידים רק מספר צעדים
אולי טעינו, כשלא מדדנו אותם
עכשיו את שותקת
ואני חסר מילים
הן מוטחות על הקירות, מביטות עלינו
עם אלף ואחד פרצופים. |
