הרבה דברים מתחוללים אצלי, הרבה אנשים עוברים על פניי יום-יום
חלקם נשארים, חלקם עוזבים, בחלקם אני מוצאת עניין ובוחרת
לשמור.
חלקם מפתחים אליי רגשות ואז זה כואב. להם כמו לי.

אפאתית. נכה רגשית. אדישה.
כל כך הרבה מילים שמתארות דבר אחד-אותי.
אולי כי למדתי בדרך הקשה ואני מסרבת להאמין בסיפורים על אהבה
כמו בסרטים...
ואולי עוד יבוא מישהו שיפתיע(ואז ישבור שוב).

שאל אותי אחד מהאנשים הללו שבאים והולכים למי אני מתכוונת לתת
את הלב השנה... אמרתי לו שמתנות שבורות לא נותנים.
דרמטי משהו, נכון?

הלב שלי לא באמת שבור. אני בכלל לא בטוחה שיש לי אחד כי מלבד
רגשות שטחיים אני לא מצליחה למצוא עניין באף אחד.
הכל למען הסיפוק הפיזי, בלי לקשר את הנפש לעוד אחד ולהתאכזב
שוב ושוב.

וזהו בכללי, כי אין הרבה על מה לכתוב מלבד אהבה, רגשות,
כאב...
זה מה שמעסיק את כולם. כולם כמו אותי.