חופן של אהבה סגור בצרור אי הבנה.
איך נפרדים מהזיכרונות?
איך נגדע הקשר שבנשימה?
העצב אט אט שוקע וממלא את הריאות.

לא לשכוח ילדה, אנחנו שלו.
הזמן הקפיא לך את החיוך.
בלבול מעצמת המכה, והדם שניגר מלבנו,
שוטף וצובע את החיים החדשים.

חדר בודד וקר יישאר בלבי,
זיכרון מתוק ישאב טיפה מלוחה.
בתוך הלילה הקר, עוד חופן אדמה רך
ניתז אל הבור המבולבל שעוטף אותך.

לכל אחד היה עולם משלו מושלם לעצמו,
עכשיו לכולם יש עולם יחד, בלעדייך.
מחשבה על עתיד מתוכנן מתעוותת
את היית כאן, עכשיו התמונה שותקת.

לזכרך עדי - 23-05-10