גַּם בַּחֶדֶר הַזֶּה, הַקָּטָן,
יֵשׁ שָׁעוֹת מוּאָרוֹת בָּאוֹר הָרַךְ
שֶׁל שְׁבִיל מִתְפַּתֵּל בֵּין־עַרְבַּיִם
צוֹפִים מִמֶּנּוּ עַל גַּגּוֹת עוֹד יוֹתֵר אֲדֻמִּים
מֻקָּפִים בְּיֶרֶק כֵּהֶה בִּמְיֻחָד,
סָמִיךְ לְמַחְשָׁבָה
מַה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִקְרוֹת, כְּבָר קָרָה.
מֻכְרָח לְשַׁנּוֹת אֶת הַצְּבָעִים שֶׁבַּמִּכְחוֹל
הַפָּנִים שֶׁאֵינָם, עוֹד יֶשְׁנָם,
צְלִילִים בַּמִּנְעָד שֶׁעֲדַיִן פּוֹעֵם
הֲבָרוֹת שֶׁמְּנַסּוֹת לְהִתְחַבֵּר
נִשְׁאַר עֲדַיִן כָּאן, חָבוּי בֵּין עֲנָפִים
בּוֹלֵשׁ אַחַר תִּמְרוֹת-עָשָׁן
כְּמוֹ שׁוֹמֵר־יְעָרוֹת
נִשְׁעַן עַל סֻלָּם־עֵץ מְסֻגְנָן
צוֹפֶה בַּשֶּׁמֶשׁ הַהִיא הַשּׁוֹקַעַת דֶּרֶךְ הַקִּירוֹת
מֵאֲחוֹרֵי הֲרָרִים שֶׁל נְיָר
יוֹדֵעַ שֶׁצָּרִיךְ כְּבָר לָרֶדֶת,
כִּי מְאֻחָר.