מתוך הצל הוא מתנגב ופושט - לא משאיר מקום לספק
כמו סופה משתלט על כל אשר בא בדרכו - לא נרתע ואין שני לו
חוצץ סלעים ומייבש אגמים, פורס שמיים עם הבזק אחד ובו הרגע
נעלם
לעולם לא משאיר עקבות - מלבד עיניים אדומות ודומעות

אל תוך נבכי הנשמה בוהה והכול שם ריק, מחפש ישועה כשהרגש מת
לא פותח פיו, לא אומר דבר, נכנס לבית שבו הוא מרגיש כזר
זיכרון נשכח וחלף עם רוחות הקיץ, הדמעות שטפו את אשר נשאר במלח
ומים
את מקומו הוא איבד לנצח, נגזר דינו כי פשעו נתעב מרצח

הולך לבד ולא יודע לאן, מחפש מקלט ואין לו מקום מפלט
אורות שפעם האירו את דרכו כבו מזמן, בדידות חדרה לליבו וראשו
מורכן
עכשיו הוא מסתגל לחרטות ואהבה שלו טמונה מאחורי דלתות לוהטות

אך את ראשו ירים ולא יפסיק לנשום, את הכאב בכוח ירחיק ולא
יפסיק לחלום
אומרים שבדקה של עצב יש שישים שניות של צחוק, אז הוא צוחק
עכשיו כי נמאס לו לבכות
וגם הפעם הוא יתאושש וגם אחרי הפעם הזו הוא לא יתייאש
ובחיים מהלומות סופגים וממכות נופלים - והחזקים, תמיד שורדים.