ספגתי . הבנתי.
מעבירה עוד דף ורואה תחרות סיפורים קצרים.
מעניין, יש עוד אנשים שמתעניינים בזה חוץ ממני? עיתון נוער.
שירותים. לא נעים להודות אבל כולם עושים. אולי בחברה המערבית
זה לא היה מתאים לספר, אולי אם הייתי נולדת אי שם באירופה גם
את זה לא הייתי כותבת, בשקט.

במקום ראשון סיפור מרגש. צובט, ברור שהוא מקום ראשון, ככה זה
שכותבים על משפחה שכולה, ועוד מנקודת מבטו של ילד בן 8.
וראיתי בגרפיטי את המילה:"ציון" - רק באנגלית ,כמובן ,כי
אנגלית היא שפה עולמית, ככה יבינו אותך בכל מקום בעולם רק
כשתגדל תבין באמת שלא משנה מה תלמד לא יבינו אותך לעולם.
גרפיטי כחלחל, אולי אפילו כחול עמוק - ספק מציאות, ספק תוכנה
שאמא חושבת שהיא חדשנית שהיא כבר מזמן לא, שום דבר כבר לא.
ומה בעצם מאחורי המילה הזו  ציון? מי עוד חש בה? מי עוד
מעוניין בה?

מקום שני על אהבה נכזבת שנדחקה למקום שני בלבד, אז מה אם זה
עיתון נוער? אנחנו כאן. לא באירופה, בציון - הנוער של ישראל
דוחק לצד את האהבה, כי מה זה אהבה שיש לך סיכוי שיום אחד תחרב
את ביתך פצצה, ולא כמו שהסרטים המצויירים לימדו אותנו, יכול
להיות שגם תבוא פיה ועם משאלה אחת קטנה, תחזיר את הכל חזרה.
"זה משהו שגם עכשיו הייתי יכול לראות", אמר לי הסרן במילואים.
כן, גם אני הייתי מעדיפה להסתכל כרגע על איזה סרט מצוייר ולא
לחשוב על הילדה במצוקה שכתבה לעיתון אי שם בישראל מארץ זרה
שמתגעגעת הבייתה, שקשה לה עם האנגלית, שקשה לה עם העובדה
ששורפים את הדגל שלה מחוץ לביתה בהפגנה (שלנו).

כותרת זועקת מהעיתון :"תקועים" , גם בפוליטיקה - תוהה לגבי
איזו בעיה ראש ממשלה הבא או הבאה יטפלו קודם, ועוד לפני כן גם
בזה אין החלטה- גם לגבי "הילד של כולנו" לא מחליטים, כי אף אחד
לא רוצה רון נוסף.
אף אחד לא רוצה לשלוח את הילדים שלו לצבא כי גם הילד שלהם יכול
להיות עוד רון, לחזור בארון, להכנס לדיכאון.
זיכה- איזו מילה, גם מלח הארץ הצטרפו לארכיון המילים של פעם
ולמה? כי התקדמנו יותר מידי?

אימו של הילד רוצה שהוא יחזור להיות רק הילד שלה וכולנו נניח
לה.
גם אני רוצה. לברוח אפשר תמיד, אבל תמיד נרצה לשוב חזרה. לא
משנה כמה רע.

18.2.09