רוני נורמן / אבדה |
אייכה?
פניך הרוצות,
עומק עינייך העמוקות,
הבעת פנייך התמימות.
הו, יקירי,
אבדת בין צללי האפלה
בחורש העצום, כה בודד ומבעית,
רך עורך, תם וזעיר.
חלחלה רועמת,
האם צליל קולי תשמע?
בקול עז אקרא,
אתור אחריך,
שובל ועקבה --
לא אנוח,
ילדי,
אמצא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|