הבדידות המכוערת הזאת.
שוב היא.תוקפת.
מחסירה ממני שינה בלילות,
אינה מניחה לי ואינה מרחמת.

לאט לאט ויתרתי לה.
לגופי האומלל הסתיימו המגנים.
פרצתי בבכי סוחף עד אור הבוקר.
והרהרתי לעצמי.
האם אמצא את הקץ,
בשעות הקטנות וחסרות האונים הללו.

רק אליי היא אוהבת להתגנב.
מגיעה אליי בימי חולשתי.
שאין ביכולתי לעשות דבר.
אלא לבכות ולצרוח עד עמקי נשמתי.
עד כמה אני לבד בעולם.


בביקורך הבא, בדידות יקרה.
מקווה שאהיה בחיק אהוב אמיתי,
שייגן עליי מהכל.
שנסתפק בנוכחותנו המחויכת אחד של השנייה,
נשב,נתחבק,
ונצחק על ימים עברו,
כשכל אחד הרגיש לעתים,
לבד.