שמעתי שמועות על גשם
שנופל בצורות של פרחים
ללקק את השפתיים בצוף
ללבוש עירום
ושמעתי שמהסדקים יוצא האור
והאילמים-חסומים הם המוחים
על איך העזת להראות גופך העירום
ולחשוף
תאוותיך,
חלומותיך,
פראותך
היה לי רגע לחשוב
מה שידעתי זמן רב
שהדמיון עושה את האדם אדם
היה לי רגע לחשוב
שהדמיון משחרר.
אני עומד בבוץ ובגדיי טלאים
שקים חומים, טלאים שחורים
סביבי הכול הרוס ממלחמות צדק
האוויר נקי, אנשים מטפלים בפצעיהם
רוח של בוקר נושבת, מנסה לנחם בהבטחות
ממזרח עולים קרני-אור ראשונות
מפרפרת בתוך בגדיי השק, אני מוציא אותה בידיי
יונה לבנה ומקורה זב דם
אל שמיי הבוקר, ענני הצינה,
אני שולח אותה לחופשי
עיניי הלחות מביטות בה בפליאה
ממריאה, פורשת כנפיים במרץ וחדווה
על גופי שלפוחיות,
בוץ ופצעים לא נקיים
כפות רגליי פצועות, מתבוססות בבוץ בעל גבשושיות
כל צעד משאיר טביעת-רגל וחותם,
לוקח איתו גושי בוץ רטובים
אני מבקש להכיל אור,
אך ידיים תוקעות אבנים לבנות לפי
הן רכות ותופחות, מרירות ושמנוניות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.