אותיות, נכתבות ממעל,
מצרפות הן את הטעם,
אך המתוק וגם המר,
שייכים רק לבני אדם.

צופן אהבה מתוק?
זר פרחים טבולים בדבש
אך מי יפענח, אהבת התם?

שם למעלה מעינינו
זוהרים עוד תקוותנו
ניצוצות שברקיע
עוד חלום לנו יפציע

אם רק נפקח את העיניים
ונקלף רקמת הלילה,
בלב נפעם, נפתח דף,
מחר נאהב.
מחשבה ונפש פנימה
השתקפות חיים, קדימה
רצון, תחושה,
נפש צוהלת,
כי בתנועה תהילת עולם נמשכת.

ושוב הלב ימשיך לנדוד
במסלולי חיי אורות
במסלולי חיי אורות
ובלילות של אכזבות
כוכבי מרום כוכבי איוב
זוהרם יעיד מזור.