כל מה שנשאר מאיץ בה את הדופק
כל מה שנותר ננצר בנשמתה
ואין לה תחושה קוסמת אל האופק
צללים זזים והחולות נודדים
היא הציבה מטרה, אישיות כובשת
חצתה את הנסתר, אין לה שום ברירה
פנים של בובה - החלל מצטמצם לו
כתם דם שותת שם בלבה
לבד, אין איש אחד המבין את שעל ליבה
לבד.
התחושה משתקת לפרקים
שושנה נובלת בין עלים
אבד הכוח, היא כמו זרה
הרגשה של חיים תלויים על חוט השערה
אספה מלוכלכת, שתיקה חולפת
הפצעים חשופים במקום המוגן
הם אינם מגלידים, אפילו לא שם
לבד, אין איש אחד המבין את שעל ליבה
לבד.
התחושה משתקת לפרקים
שושנה נובלת בין עלים. |
