מעשה סופר
על גל קול קטן,
השייך לאיש קטנטן,
שנפלט בעלטה.

איש את גל הקול לא שמע.
גל קול נישא עם הרוח
עבר מרחבים חומים, ירוקים, כחולים.
נישא גל קול -
גל קול גם חצה יבשות,
יבשות וימים!

אף אוזן את גל קול לא קלטה.
איש את תוכנו של גל קול לא שמע,
פרט לתיש זקן,
שישב לנוח על סלע צוקים
בממלכת סין -
הרחוקה.
לתיש קראו -
בודהה,
תיש אהוב וחביב על -
"הבריות",
היא אשתו העיזה.

כשתיש את גל קול קלט -
במוחו,
הוא ישב וחשב -
במוחו
ותיש לא הגיב.
שבע שנים הוא ישב וחשב -
במוחו.
גם כשהבריות ביקשה
לא אכל תיש, לא שתה תיש,
תיש לא הגיב.

לבסוף התרומם ממקום מושבו,
ניצוצות וברק בעיניו.
תיש חווה הארה חשובה,
כזו שהאירה פניו.

אז תיש ערך מסיבת עיתונאים
והכריז לבאי העולם.
בעולם של זרימה ועם רוח טובה,
גל קול קטן,
חלש ככל שיהיה,
עשוי להיות בעל משמעות אדירה.
השליכו הכל
ובואו איתי.
גבירותי ורבותיי,
מ-ה-פ-כ-ה!