הוא היה כאן
במושב שממולי
שותה מכוס בירה
יתומה
אומר דברו
האחרון.
אולי
הוא עדיין יושב
בכיסא שליד
כותב שיריו על
חיים
שמתפתלים ונאחזים
בקש
לבו אינו יוצא אל
העליות והמורדות
של ההרים
אשר אין להן ראשית
ואחרית.
הוא כאן עכשיו
מקיף במבטו את המישור
שאינו זר
ומניח את הכר המוכר
תחת ראשו
זה הזמן
להרפות. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.