כשהמקל הכה בגזר
חרב ביתי וגנת החמד
שהיה נטוע בארץ אבותי,
על הכביש בואכה עזה
בכפר יפה ליד הים
בניתי בית לתפארת העם.

כשטעמנו את הגזר
אצנו רצנו חיש לשבת
בפתחה, אל פני הים ,
לו ידענו שחיש ננדודה
וביתנו בידינו נהרוסה
לא היה חלקנו עם המחרב.

אך באל תקוות לבנו
שכבר תמו תלאותינו
נבנה ביתנו במקום אחר,
שם נחיה עד סוף ימינו
והנחלה היא לבנינו
ששורשיהם באדמת ישראל.

עם הנץ אורו של בוקר
ירד מטר של אש ותופת
וארצי שותקת ומוחה דמעה,
לו ידענו שמשמי עזה
תרדוף התופת יומם ולילה
לא היה חלקנו עם המפנה.