איה אתה אישי בן חמד
איה אתה ובא כבר הערב
העדר שב וחלילך קולו גווע
ואין צלילו נשמע בעמק השופע.
העמק נם ואין איש היודע
האם גופך כפיר ארי שיסע
החמה שקעה כי עייפה מלכת
לתור שמך בכל גיא ורכס.
צופה אני בשביל הבא מקדם
אולי דמותך תפסע בשביל מנגד
אשאל לצפור האם פגשה פניך
במעופה בשחקים מעל הר ועמק.
האפלה חלפה והאור מזה בוקע
דמותך לא שבה מדרך אפלה
הצאן פועה נבצר מפיו העשב
תר דמותך להובילו בדרך התלתן.
איכה מחמדי עגונה אני יושבת
לגופי שק ואפר אבלה לכתך
אל מי אשא עיני בבוא הערב
ובקדרה ממתין הגדי למענך.
הלבן לבך אישי, החשקת באחרת
ולא זה הארי שבא גופך לטרוף
עגונה אני ולא תדע נפשי אחרת
אם לאבלות פני, או נבגדת אני היום.
|
