הנה אישי היקר
אתה ניצב מולי ובוכה
והדמעות מעיניך זולגות
כנהר אש החוצה גיאיות.

אם האש בלבך בוערת
בוא לחדרי ואכבנה בדמעותיי
תביט בעיני הכבויות ותשאל
האם כבתה האהבה שבערה ככבשן.

דמעה תזלוג מעיני
ולבי הבוער כבר כבה
יש עוד תקוה שתשוב ותשכון
בתוך חיי ובתוך מעמקי נפשי.

אתה אישי היקר מכל
שאת עולמי וחיי לך אתן
אפקיד בידך בתולי לרומסם
וזאת בתקוה שלי בעל תהיה.

בראותי אור בעיניך
לבי רן וצוהל
מלבך יתפרץ הברק השורף
ומעיניך תפרוץ האש ללבי.

מה לי שנאתך
ואתה אהוב בלבי
בוא אל לבי שיימחול שנאתך
ואור עיני יזרח למרחקים.