ואל אישך תשוקתך, והוא ימשל בך.
אישי חוזר מהעבודה עייף, תיק המחשב הנייד על כתפו האחת ומבט
רעב בעיניו, לאו דווקא לאוכל. אישי נצמד אלי, ידיו החזקות סביב
מתניי ואני עוצמת את עיניי בהשלמה, בכניעה.
ואל אישך תשוקתך.
אישי נכנס לחדר בעודי מניקה את בננו התינוק, מביט בו באהבה
ומלטף את לחיי. מיטיב עניבתו, שואל אותי במבטו איך נראה ונושק
על לחיי בצאתו לעבודה. אני עוצמת את עיניי בחיוך מאולץ, משלחת
אותו לדרכו שמח וקל רגליים.
ואל אישך תשוקתך.
אישי שוכב לצידי על המיטה הרחבה בסופו של יום נוסף, מזפזפ בשלט
הרחוק בעת החיפוש אחר מזור לנפש לרגעים מספר. עיניי מרפרפות על
השורות שמולי כשהוא לוקח את הספר מידיי וזורק אותו הצידה, רוכן
אל צווארי, מנשק את שפתיי, חופן את שדיי ופולש למכנסיי. אני
עוצמת את עיניי ומניחה לו לעשות ככל העולה על רוחו בי, מתמסרת
לו כאישה טובה המתמסרת באהבה לבעלה.
ואל אישך תשוקתך.
אני צועדת במהירות ברחוב המוכר ומחפשת את הבניין. מוצאת אותו,
עולה את המדרגות בריצה וכמעט שמועדת, נוקשת על הדלת וזו נפתחת
אלי מיד. אני נופלת בהקלה אל זרועותיה של האישה שלי, שאליה
תשוקתי.