|
ללכת ברחוב ולתת לאדם הבא העובר מולי הצצה קצרה לנבכי נשמתי.
זה מצריך אומץ לדעת שאתה הולך לחשוף את עצמך לזר. זה מסוכן.
וזה גם קצת אידיוטי.
אז למה אני עושה זאת בכזו קלות?
כי זה משכר? אדרנלין? תחושת בדידות?
בעבר המניע המרכזי שלי היתה הבדידות.
היום הבדידות שלי אחרת,
יש לי חום ואהבה, יש לי אתגר ואיכפתיות
ויש לי גם את הבדידות שלי
אותה אני שומר מכל משמר
וכך שוב אני מחפש את הזר הבא, לחשוף בפניו את צפונות ליבי.
|
|
|
"אז מפיסטו אמר
לי שאני חייב
להפסיק לדבר
לעצמי או שאני
אשתגע, אז אמרתי
לו: "מפיסטו,
אתה הרי דמות
דמיונית בראש
שלי שאני משוחח
איתה כבר שנים,
אז תירגע, כן?
-דיבורים שביני
לבין עצמי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.