הרצון לדייק במילים, אינו ניתן לעצירה, לריסון או להתעלמות.
אולי נוסיף לזה מוזיקה ואז הצורך בדייקנות ירד משמעותית, כי
תמיד כשיש רעשי רקע אתה פחות שם לב לעיקר - העיקר הוא גדול
יותר, ומספיק להתפאל מעט מהלחן ומעט מהמילים - שיכבשו אותך כל
אחד בדרכו, ו...בום! אתה שבוי בתנועותיו של השיר שיקחו אותך
לאן שרק יחפצו.

אבל האומץ האמיתי של להעמיד אדם מול דף ולהגיד לו קרא!! ותשתלב
במילים ותבין איפה החיים שלך בתוך מה שכתבתי כאן, זהו האתגר
האמיתי. לעיתים הקורא שלך נסחף חזק ומהר פנימה במעגלים
עלילתיים, ששואבים אותו לעולם שאליו הוא חייב לשוב, וממנו חייב
לנשום עוד ועוד ככל שיוכל. אם הצלחת לעשות כן - אתה כנראה סופר
מוצלח.

מיצוי של אהבה הוא סקס. או אולי נישואין. אז המיצוי של שנאה -
הוא גירושים? או אולי רצח? אני לא חושב. המיצוי של יופי זה
אישה, או אולי טבע? המיצוי של שמחה זה צחוק? או דמעות? ושל עצב
- התאבדות? התבודדות? בכי? המיצוי של פחד - בריחה, והמיצוי של
החיים - זה המוות!
סופו של דבר בתחילתו, ובשכלול של רצף האירועים שהביא אותך
למוות, כי הסוף הוא כמו מוות, אבל הוא גם חיים, ההבדל היחיד
בין סוף למוות הוא היחסיות של הסוף למול המוחלטות של המוות.
ישנם מעט מאוד דברים מוחלטים בעולם, ואם אתה מצליח להרגיש כלפי
מישהו שהוא מוחלט אז כנראה שצלחת את דרכך בחיים - וחייב הוא
להיות בן זוג?

האם חיים של שמחה הם דבר קיים או רק אשליה זמנית שחולפת? אולי
סם הוא הדרך לחיות באהבה ושמחה אמיתיים. שמחה מכלום - מהבנת
הכלום שבחיים - שמחה מלנשום מצליל יחיד, קבוע, סתמי, שמחה מצבע
מסויים שנמצא מול העיניים, ולא כי הוא מיוחד אלא כי הוא צבע.
משהו רגיל שתמיד נמצא שם ואתה פשוט נהנה ממנו ולא מרסן את עצמך
כדי לא להרגיש מטופש או...

אהבה. רצון. תשוקה. יופי. תעוזה. להט. שמחה. כנות. המשכות.
משיכה. רצון. רטיבות. מחשבה. לב. עצב. סערה. רגש. פחד. פרידה.
סוף. מוות.