יאו זהו הברק הכי מדהים שראיתי אמרה לי תוך כדי הצמדות קלה
לכתפי.
ראיתי דברים יפים יותר אמרתי ועצמתי את עיניי.
ספר לי ספר לי כך היא ביקשה, אני לא יודע אם זהו רעיון כ"כ טוב
ילדה (: חייכתי - אמרת שתעשה בשבילי הכל ספר לי... הטון בקולה
אמר את דברו.
הסתכלתי בעיניה ואמרתי - את יודעת ילדה העיניים הן חלונות
הנשמה, לעיתים ניתן להבחין בדברים שאינם ניתנים לגילוי רק במבט
קטן.
מה הקשר שאלה - אין קשר פשוט רציתי לומר את זה (:
אני מחכה... בסדר בסדר אני מתחיל לספר קצת סבלנות.
היה זה יום חורף קרירי, יום סגריר במיוחד .
רוח קרה, רעמים קצת ברקים.
הלכתי על שפת הים התבוננתי במרחב,אני זוכר את זה כמו היום. קשת
יפייפיה הופיעה כהרף עין, הפלא הגדול היה שהיא התחילה מטר
ממני.
כל איזור המפגש היה מואר באור לא רגיל,הסתקרנתי מעניין מה קורה
כאשר נוגעים בקשת (:
נכנסתי למים, לפתע נמשכתי פנימה עמוק יותר עמוק יותר.
לא טבעתי - יכולתי למעשה לנשום, הדבר אשר ראיתי... באמת היה
קסום.
עולם מוזר (: יצורים אשר לא נראו - כאלו נלקחו מאיזו אגדה.
פני שהספקתי להסתכל לחקור ולהבין הגעתי למערה.
נכנסנתי, בהתחלה חשבתי שאני מדמיין, בנות ים? היתכן?
לקח לי זמן להבין שבאמת אלו בנות ים, את מבינה ילדה בת ים
אמיתית לא נראית כמו אריאל.
בת ים אמיתית היא מפלצת די מחרידה אפילו.
טפרים כמו של דוב ניבים כמו של נמר, והכי גרוע - הן פשוט היו
מכוערות, למרות שהיה לי נדמה שנתקלתי בזוג עיניים כחולות כמו
הים... כמו - אין תיאור.
בעצם הכי גרוע היה התיזמון הגעתי בדיוק בזמן ארוחת הצהריים.
הסתכלתי ולא האמנתי - הן אוכלות אנשים 00 הייתי בהלם.
פשוט לוקחות איש חי ומפרקות אותו כמו פירנות... ראית מספיק?
שמעתי קול.
הסתובבתי... איש זקן עמד לידי - רציתי לשאול לזהותו אך לא
מצאתי מילים.
אם יש מקומות שאסור לך להיות בהם אמר - זהו המקום הזה.
זה לא היה בכוונה אמרתי - סהכ נגעתי בקשת.
אךך הקשת... נאנח הזקן, בוא שב לידי אנסה להסביר לך מה אתה
רואה.
העולם שלך... שאתה חי בוא אמר הזקן - עולם יפה אך אין זה אומר
שאתה היחידי פה.
בתוך עולמך שלך ישנו עוד עולם, קרא לו מימד אחר - ובתוך המימד
האחר ישנו עוד מימד.
חייכתי (: אל תצפה ממני להאמין שבעולם שלי ישנם יצורים שאני לא
יכול לראות שחיים ממש איתי..
הצעירים של היום.. נאנח הזקן- אם אינך רואה אין זה אומר הוא לא
קיים.
הסטטוס קוו נשמר רק בגלל חוסר הקשר בין המימדים, לעיתים נפרץ
הגבול וחלק מן הדרכים לחדור למימדים היא הקשת.
ואיך הגיעה ארוחת הצהריים שאלתי - תוך כדי הסתכלות על ארוחת
הצהריים.
לבנות הים מותר לצאת בתקופות מסויימות.. אך רק כדי לצוד .
איך הן צדות שאלתי - אולי המראה לא משהו אומר הזקן - אבל הקול
אךך איזה צליל... אתה בוודאי מכיר סיפורי מלחים, סיפורים על
קול שמשך אנשים אל תוך הים..
אתה רציני שאלתי.
מאוד אמר הזקן - אם תברר תוכל לגלות שבספרד בעולמך רבים
הסיפורים (:
ראית די אמר לפתע הזקן - זמן ללכת.
רגע אמרתי - מי אתה?
אתה מאמין במלאכים שואל הוא אותי תוך כדי מבט בעיניי.
אתה יודע..עיניים הן חלונות אל הנשמה המשכתי.
אתה חכם אך יש המון דברים שאינך יודע.. בבוא היום תדע.
הבזק מגע של חול, אוי נכנס לי לפה - התעוררתי על החוף קהל
אנשים רב נאסף, אתה משוגע? כך שאלו.
משוגע אמרתי בפליאה - רק משוגע יקפוץ לתוך ים כזה סוער, מזלך
שנסחפת חזרה בעודך בחיים.
רציתי לספר להם את אשר ראיתי, במחשבה שנייה אמרתי לעצמי.. שלא
יאשפזוני (:
מזמן אמרתי שצריך לאשפז אותך - חתיכת יצור.
חייכתי (:
חשבתי שהרדמתי אותך.. הרדמת הרדמת חייכה (:
הולכים שאלתי - כן! ולקחה את ידי
לאן? יצור אידיוט חסר סבלנות שכמותך חכה בסבלנות.
מתחיל לרדת גשם נאנחתי. אני יודעת והביטה בעיניי.
היה בהן משהו מוכר - יכולתי להישבע שראיתי אותן.. את אותן
עיניים כחולות מדהימות.
הגענו אמרה - תסתכל למעלה - קשת אמרתי. בדיוק.
הבזק חושך קור פקחתי את עיניי, מערה מוזרה אמרתי.
אבל מוכרת. לא כך? שאלה - מוכרת? שאלתי.
בוודאי ענתה. תוך כדי צעקה - ארוחת הצהריים הגיעה ((: