הוא תמיד פלה מהקופסה סיגריות בחן:
עד שבוקר אחד הקיץ משנתו, עשן,
לשמע ליבו הקובל על עבדות:
"הכליליים שלי שובקים לצמיתות!"

פלט הצדיק תימרת עשן
ונפח נשמתו לאלוהי אברהם
וירד שרף לקבל את פניו ולהתמירו לגן.
אך הצדיק עוצר ושואל, "יש אש?", ואיננו נכלם.

אך הנה נזכר הצדיק בסנה הבוער, (ואיננו אוכל)
ובין רגע החליט על גזירתו לערער,
הרי יהיה זה גיהינום, חשב המודק,
לבער מהדעת את ניחוחות הטבק.

אצבע צרדה החווה למלאך הנאלם
ובהינף יד תפס את השטן באשכים.
זה ייבב, "אתה מפר את איזון העולם,
אני האל היחיד שטרם איבד ת'ביצים!"

הצדיק לא נפרד ממקחו שבשק
עד שקיבל העברה לברדק
כעת, בגיהינום, שמח ועולץ
מעשן עם השטן ואינו מתפלץ

וכעת, למוסר ההשכל:
המליט אתכם בענן סיגריות אפל
היזהרו! תנו לו לעשן כל צורכו,
גם המוות והשטן לא יעמדו בדרכו.