איילת מור / שעת דמדומים |
ילדה קטנה עם מבט תמים
לאן נעלמו אותם הימים?
השמש תחזור מחר, שקיעה דומה לזו תזהר
אך היא לא תהיה אותו דבר
שמיים כתומים, מעט אדומים, נראה כמעט כמו מרחץ דמים
מבטים אטומים של אנשים רדומים,
פאר בחלון אך הם לא נדהמים
הביתה ועוד מעט נגמר היום,
חיוך מטופש של זיכרון
בקצה שפתיי.
הלב דופק במרץ,
נזכר
ובקרוב הליל יגיע
אנשי הלילה יוצאים להשתטות
כמו ליצן בלהות
בזריחה אולי לחזות
מצפים לחוויה שבשבילה שווה לחכות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|