ובלילה ההוא היא רעדה כמו תחנת כוח, שכבתי לצידה.
הרעידות שלה יכלו לפרנס את כל גוש דן,
שכבה קודחת ורועדת, נתונה לחסדי גלים,
גם הים נשבר בהתקפים ושוב נרגע,
ים שפוי, ים משוגע,
ים שפוי, ים משוגע.

לא יכולתי להכיל את זה, את האור המסנוור הזה,
את השד המקורנן הזה, שהציץ אליי מתוכה.
לא יכולתי להכיל את זה, את האור המסנוור הזה,
את השד המקורנן הזה, שהציף לי את המיטה
אישה טרופה שוקעת לי, בלב מיטה.

יש כאלה שהולכים, בשביל לחזור,
משאירים מאחור, קצוות פתוחים,
יש כאלה שהולכים, רק לדקה,
פתק "תכף אשוב" על דלת של חנות דלוקה
והדקה הזאת נמשכת, מתארכת
והדקה הזאת הופכת כל החיים

לא יכולתי להציל את זה, את האור המסנוור הזה,
את השד המקורנן הזה, שהציץ אליי מתוכה.
לא יכולתי להציל את זה, את האור המסנוור הזה,
את השד המקורנן הזה שהציף לי את המיטה.
שובי, שובי לסורך, אני לך מחכה.

לילדה הג'ינג'ית שרצה יחפה
איתי בחלומות,
בשדות ללא גבולות.