בנימין וולמן / ידי שעון |
נחוש בפתיתי שלג
מתערבבים עם
שערות ראשנו
הסוררות
מתערבים בחיינו
שמשנים גונם
מבוקר לערב.
ביום שאחרי
נפסע על משטחים
לבנים שמנסים לדבר
בשפתנו
ומשאירים מאחור
ימי המתנה וחגים
נערמים אלה על
גבי אלה.
אפשר שנצפין אל
אדמת קרח
רחוק מגופו של
זמן
אשר ידיו חותרות
בקצב גובר אל
שעת חצות.
אולי נשים פעמינו אל
לב אגם קפוא
קרוב
למחוגי שעוננו
אשר יעמוד מלכת.
פעמיים ביממה
ידיו תצבענה על
השעה הנכונה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|