הייתי שודד קברים
"מה אתה מסתכל? תחפור!"
(פאוזה)
"אני רואה אתה בהלם. תביא ת'מעדר!"

עיניו של המת הביטו ישר לעברי, אני נשבע. אני מנסה לא להסתכל
עליו, אבל הוא מסתכל עליי. אני אומר שאני חייב ללכת מכאן.

"אם אתה הולך אני קובר אותך איתו. תשיר שיר."
"איזה שיר?"
"אנא עארף, משהו שמח, כיאה למעמד."
"עוף גוזל, חתוך את השמיים. עוף לאן שבא לך..."
(הוא הצטרף אליי.)
"רק אל תשכח, יש נשר בשמיים, טוס לך..."

שתקתי והוא המשיך לבד בקול סדוק ונמוך -

"אני יודע שככה זה בטבע, כי גם אני עזבתי כן... יא מאנייק, אני
חופר כמו משוגע ואתה שר לי שירים? תנבח!"
"לנבוח?"
"נו?"
"הב הב."
"כלב טוב, כלב טוב. אולי אני הוציא עצם מהגופה ואזרוק אותה,
ואתה תביא." הוא תקע אצבעות והוציא לגופה ת'עין. "תביא!" הוא
צעק וזרק אותה.
הלכתי, הרמתי את העין מהדשא, והגשתי לו אותה.
"לא, לא, תחזיר אותה לחור."
"איזה חור?"
"של העין."
תקעתי את העין חזרה בארובת העין. רק עין אחת הביטה בי עכשיו.

"זהו," הוא יצא מהבור. "תעזור לי לבעוט אותו לחור."

בעטנו בו לתוך הקבר, הרגשתי איך אני שובר לו צלעות ופוצע אותו
בבשר.
הוא נפל לבור עם הפנים למטה.

"הוא מלוכלך," הוא אמר, "הוא צריך מקלחת."
הוא הוציא את הזין שלו והשתין עליו.
"ככה הוא יותר יפה, תכסה אתה ת'בור."

כשגמרנו הוא שאל "אותו מקום שבוע בא?"
"כן."
לחצנו ידיים בחמימות, והוא הסתלק.

שמעתי מוסיקה
שמתי גאנז' נ' רוז'ס.
הייתה לי התכווצות בשריר ברגל שמאל. חשבתי לעשות מקלחת. אבא
יצא מהמקלחת והתחיל לבשל. הייתה לי הרגשה שהמוסיקה מפריעה
לשכנים, לכן חילקתי הוראות.

"אבא?"
מה?"
"במקרה ומישהו דופק בדלת, אל תפתח. במקרה ופתחת, תהיה מוכן
לעימות. במקרה ואין עימות, והבן-אדם רוצה רק לדבר, שאל אותו
לרצונו. במקרה והוא יבקש מעט קפה או סוכר, יש במגירה. סיגריות
על השולחן במרפסת. במקרה שהוא יתלונן על המוסיקה הרועשת, שים
לו כדור בראש."

אבא הנהן ואני נכנסתי להתקלח.
החום באותה עונה היה כבד, ואני התקלחתי במים קרים. הרטבתי היטב
את הראש והגוף, אבל לא סיבנתי. שמעתי ירייה. התעטפתי במגבת
והשתנתי במקלחת. אח"כ התנגבתי ושמתי על עצמי תחתוני בוקסר
צמודים. יצאתי החוצה.

"מה קרה?" שאלתי.
אבא סימן לעבר הדלת.
פתחתי את הדלת וראיתי את השכנה המעצבנת עם חור בראש. סגרתי.
"צריך לטלפן לעירייה." אמרתי, ואבא הרים טלפון.

שלושה גברים בחולצות פלסטיק צהובות עמדו בפתח, ספקו כפיהם,
ואחד ירד להביא אלונקה.
"מה היא עשתה?" שאל אחד מהם.
"התלוננה על המוסיקה." עניתי.

הם הלכו עם הגופה והשאירו דרישת עמלה של מאתיים וחמישים
שקלים.
אפשר לשלם בדואר או בסניפי הבנק.

הצמידים
"בוא למיטה."
"אני לא עושה איתך סקס."
היא שתקה רגע.
"למה?"
"בגלל הצמידים."
היא נגעה בצמידים המכוערים על פרק ידה.
"מה הבעיה איתם?"
"הם היו של אימא שלך."
"אז?"
"היא מתה."
היא שתקה שוב.
"אני אוריד אותם." היא אמרה.
ישבתי במרפסת ושתיתי את הקפה שלי.
"הם לא יורדים..." היא אמרה.
היא החלה לבכות "הם לא יורדים לי מכף היד... אני לא
מצליחה..."
הבטתי בה נאבקת להעביר החוצה את הצמידים דרך כף היד.
"צריך לחתוך אותם."
"לא..." היא אמרה בדמעות. "נשבעתי שזה לא יקרה עוד פעם, אחרי
שהורידו אותם ממנה..."
לקחתי שתי סיגריות מהחפיסה ותקעתי בפי.
"אז כנראה שלא יהיו לנו ילדים." אמרתי והדלקתי את הסיגריות.