וכאן אני נכנס:-
מנהל הבנק לשעבר הביט בנוף הביצה הירוקה בהרי המדינה האקזוטית
בה טייל כשהרגיש בשנית את כיווץ הכאב הפתאומי שפקד אותו שנה
קודם לכן. אור לבן סימא את עיניו וגופו החל להתפתל כנחש המנסה
לברוח מלוכדו.
כשעוד היה מנהל בנק והכאב החל מפלח את צלעותיו, הוא לא ידע את
נפשו מרוב זעם על האנשים שעמדו ובהו בו כמו חיה. מדוע לא יכלו
ללכת חסרי התועלת שהקיפו אותו, ובראשם פקידת הלקוחות המועדפים,
ולעזוב אותו לנפשו. באותו רגע נשבע לעצמו שבחיים לא יחזור
לכלוב הזכוכית בו כילה את שנותיו היפות ביותר.
מיד לאחר שהשתחרר מבית החולים מכר את כל רכושו ויצא להקיף את
היבשת.
הכול קרה עכשיו הרבה יותר מהר מכפי שזכר. כוחו אזל במהירות כזו
שכלל לא הספיק לצעוק לעזרה לעבר מישהו מהאנשים שאולי מטיילים
כמוהו בביצה הירוקה.
הוא נדד ימים ולילות בניסיון למצות את חייו עד תום ולהרגיש
חופשי. ביקר בתאילנד ובספרד, בארצות הברית ובקזחסטן. בכל מקום
אקזוטי וסקסי ומפורסם ושכוח אל שעלה בראשו. אפילו באוגנדה
ביקר, כדי לעשות דווקא למורה המתקרח שלימד אותו היסטוריה
בשנותיו בבית הספר התיכון, ושחינך אותו לשנוא את המדינה שלא
קמה לנו. רק פעם אחת כעס על עצמו מנהל הבנק לשעבר על חיי
הנדודים שכפה על עצמו. בגואטמלה.
מנהלת השיווק הנמרצת הייתה תיירת בגיל
האל-תשאלו-אותי-בת-כמה-אני-כי-אין-שום-ספק-שאשקר עם עור לבן
ועייני איילה. הם טיילו יחדיו במשך שבוע, מתנצחים בלהט על
נושאים חסרי כל תכלית, חשיבות ומשמעות שאיש מהם מעולם לא הפסיד
ולא ניצח. כשתם טיולה הציעה לו מנהלת השיווק לשוב עימה לארצה,
אך הוא סירב בתוקף מתוך עקרון מקודש של
החלטתי-ולכן-גם-אם-ייפול-עלי-הר-מהשמיים-לא-אסור-מעמדתי-הישנה.
לתיירת סיפר כי הוא מסרב לחזור לעבוד בכלוב הזכוכית חצי שקופה
ומזנון מעץ אלון בו עבד בעבר. מסרב לגור בבתי הכליאה הקרואים
בתים על ידי מרבית בני האדם. בני האדם, מאכלסי הבתים
ה"מתורבתים" בפי כל, המטנפים את הסביבה והאוזון ברכביהם
המכובדים, גם כן לא פיתוהו לשים סוף לטיולו.
היא נישקה אותו על שפתיו ולחשה באוזנו את דמיונות התשוקה
שעוררו בה עקרונותיו. כשניסה לגעת בה בידיו המחוספסות והקשות
עצרה אותו בעדינות והביטה בו בעייני האיילה שלה.
היא הייתה האישה האחרונה בה נגע, חשב לעצמו כשאבדה התחושה
בידיו. כמובן, להוציא את הזקנה המתקמטת בדוכן המשקאות שהחזירה
לו עודף חודש קודם לכן. כעת הצטער על המהירות בה תם מגעם.
היא אמרה שגם לה יש עקרונות והוא הנהן ככלב הדשבורד שהוצב ברכב
המנהלים שהיה פעם בבעלותו. בליבו ייחל שתסיים כבר את דברי
ההבלים שלה, אריה שמחכה לקפוץ על טרף שנע בהיסח הדעת אל בין
שיניו. היא למשל לעולם לא שוכבת בלי קונדום, מחלות מין הן הדבר
האחרון שמנהלת שיווק נמרצת כמוה צריכה. והוא וודאי לא ירצה
שהגומי בו ישתמש יטנף את הסביבה הכבולה גם כך לחשקיהם של בני
האדם. עדיף אם כן שייפרדו מנהל הבנק לשעבר לדרכו ומנהלת השיווק
הנמרצת בהווה לדרכה.
לו רק היה מוותר על גאוותו וודאי הייתה לוחשת עכשיו את שמו
ועושה כל שביכולתה להצילו. אך בהעדרה נותר הוא לבד, וכשעיני
נעצמו אט, אט נשאב גופו הרפה למימי הביצה, לקבורה אחרונה בטבע
שכבר לא אהב.
