קצת אפור, בין פתח רך
לפתח מר
נשאר.

דלת פתוחה היא איננה מעשה ידו של אלוהים.
צלליות קופצות ומרקדות בשתיקה חייכנית,
ולפתע פתח עגלגל
מאפשר מגע ושיר.

הוא איננו בוקע מחלוני,
הוא לחלוטין פורח מתוכה.

מימוזה אני קוראת לה
ונדמה כי היא מצחקקת בתגובה,

מעולם לא ראיתי פרח כתום כזה
בגינה של חשכה.

פרחים כתומים נועדו לקטיפה
אם תקשיבו היטב, תשמעו אותם עוצרים את הנשימה
כמו שואלים, מי יבחר בי?

מימוזה עוצמת עיניים חזק
ונושמת אל תוך הבטן
פנימה.

לפעמים נדמה כי היא עוצרת נשימתה
ומחכה שיקטפו אותה.

הנשימות קצובות
הרגעים ספורים, כמו מתועדים במצלמה.
כל רגע בו היא עוצרת את נשימתה
כמו מוקדש לו.

מעולם לא ידעתי שפרחים יכולים לאהוב.