כוס קפה עם שחר, לפני פתיחת העיניים
קפה שחור עם בוץ שנתקע בשיניים
ספל מהביל לזכור שעברו כבר שנתיים
מאז נשמתי הבל פיך, עטור ארומת קפאין מבין אדי המים

כוס קפה בהפסקה, כפית מגורענת לפני עבודה
שאוכל להמשיך לנהוג, או שאשאר במצב עבודה
קפה נטול טעם, כי לפעמים הוא רק תירוץ
להשתהות חמש דקות מבלי להיכנע לשום אילוץ

קפה על-שפת מצוק אל מול נוף רב תפארת,
קפה של יום חולין על מפתן המרפסת
קפה כה יקר עם קמצוץ וניל ושכבת קצפת
המוגש בשדרה על-ידי מלצרית מתחנפת

נישא על כנפי ענקים, ושירתי כמו בוב דילן פורחת
'תני לי רק עוד כוס קפה אחת לפני שאצא אל הוואדי שמתחת'
ואדע - אני לא מחוייב לדבר מלבד הכוכבים שמעליי
(מממ... כן. ולפולי הקפה הנמסים שבספליי)

טעם הקפה הוא זהה, אך צריכתו כה שונה במהותה
אחת נבלעת בבדידות מזהרת בעוד רעותה
נלגמת מול עיני התכלת של אישה במלוא עורמתה
המודדת במבטה את מפלס תשוקותייך בגאות עוצמתה

עתה - ארצה להיסב אל הכרית, אך עודף קפאין בוורידי
ואין צורך לסלק את הנוזל השחור מאורח חיי.
אתפתה להכביר מילים אודות אותו נוזל מוצלח
המפיג זכויות / החובק תרבויות / המפגיש אותי ואותך.