יש משפטים, שאי אפשר לכתוב.
"אני אוהב אותך" או "אין לי אוויר".
הראשון - אין לו פנים. חסר כל כוונה.
יש א'. אחרי מגיעה ו'. ה' עוקבת וב' סוגרת.
א-ו-ה-ב.
אבל אין לו פנים, למשפט.
אין לו דאגה מפני השתיקה שעלולה להחריש אוזניים.
אין לו את הבוהק בעיניים שאומרות אותו.
חסרה בו התקווה, הביישנות, הגמגום.
התעוזה.
חסרה בו ההפסקה בין ה"אני" לכל השאר.
והשני - אין בו הגיון.
הוא מיידי, הוא מוחלט, הוא סופי.
הוא חסר אונים, משתנק, מתפרע.
בועט ומנופף בידיו.
מנסה לאחוז בכל כוחו בעוד צונח לאבדון.
הוא לא נכתב.
הוא קורה.
הוא ברור.
יקירתי -
אני אוהב אותך.
אם לא את,
אין לי אוויר.
אז כתבתי.
אז מה. |