לבתי, מאיה. נכתב באוקטובר 2007.

מה מרגיש גופך הקט
מתוך שינה,
זע בדינדוני תפילה
שונה
שפתייך הרכות מעפעפות חיוך
מטפטפות דבש וחלב
יונקות שדימיוני.
מה חשות עינייך
הנפקחות אלי פתע
סוקרות, מאירות
ונעצמות שוב
ועצמותייך, ועמוד השדרה
ולחייך ואפך וצווארך ועורפך
האם הם יודעים מה שקרה?
איך הגעת אלי כמו אור
וצבעת את השגרה
וביטלת את האפור.
ידיים קטנות שלך אהובתי,
נוגעות מתוך חלום
מה את ממששת?
את עורי ושערי
מלטפת את מותני
גוזל שלי, ראשית אוני
פרי ביכוריי להתגאות
להתפעל
מסלקת ערפל
מעולפת ספירים
וריח הדרים
ומור
ולבונה
ילדה שלי קטנה
מתוך שינה
מעירה המיית לב
זכה
במלמולים מרטיטים
שיהפכו למילים ראשונות
שיהפכו לפנינים. למחרוזות שושנים.

בת שלי
האיר היום
פקחי עינייך.
כל לילה
מתוך שינה
אני מתגעגעת אלייך.