|
אשמורת קיץ מאוחרת
סדין כשקיעה נמשכת
מנוחת עיניי נעדרת
מחשבה רודפת אחרת
ודיו העט אוזלת...
חלקת עימדי מטתך
בליל חורף נאה
חלקת איתי את גופך
לאור נר נרפה
רק אנוכי נשמתך
בחלומותיי עדיין חושק
בחלל נקב המנקז את האור
זוג שואב של כדורי שחור
הזמן אינו נוזל לאיטו
אלא הוא קפא וחדל תנודתו
סיכומה של תצפית נוספת. |
|
|
גם כשנגמר לי
הכח, אני ממשיכה
וממשיכה. אני
מאד מחוייבת
למקצוע. ללכת על
המסלול מאד
מעייף אותי. אני
כבר מחכה לימי
הצילום. שמה
נותנים לשתות
בין צילום
לצילום. אבל רק
מים.
שירה, אחות של
מיכלי, דוגמנית
צמרת, בראיון
חושפני וייחודי
למגזין במה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.